כל מה שאנחנו מתחיל באור אחד בשמי הלילה: כוכב בית לחם. הוא המילה הראשונה בשמנו, הסיבה ליצירותינו, והאור שאנו מקווים ללכת אחריו עד הסוף.

הכוכב בבשורה

מתי הקדוש מספר כי כאשר נולד ישוע בבית לחם אשר ביהודה, באו חכמים מן המזרח לירושלים ושאלו היכן נמצא מלך היהודים הנולד, ”כי ראינו את כוכבו במזרח ובאנו להשתחוות לו“. הכוכב הלך לפניהם ”עד אשר בא ויעמד ממעל למקום אשר היה שם הילד. ויראו את הכוכב וישמחו שמחה גדולה עד מאד“. בבואם אל הבית ”וימצאו את הילד עם מרים אמו, ויפלו וישתחוו לו, ויפתחו את אוצרותיהם ויקריבו לו מנחה: זהב ולבונה ומור“.

ויראו את הכוכב וישמחו שמחה גדולה עד מאד.

מתי 2:10

שלושה דברים בתיאור הקצר הזה מעצבים את כל חיי הכנסייה שלנו. הכוכב נראה: מישהו נשא עיניו למעלה ולא הניח שהוא כבר יודע מה מכילים השמיים. הולכים אחרי הכוכב: החכמים עזבו את ארצם והלכו לקראת הבטחה שעדיין לא הבינו. והמסע מסתיים במתנה: כאשר מצאו את הילד, פתחו את אוצרותיהם ונתנו.

כוכב שחיכו לו זמן רב

הכנסייה קראה תמיד את כוכב בית לחם יחד עם כתבי הקודש הקדומים שציפו לו. הנביא בלעם, שצפה אל העתיד הרחוק, אמר: ”דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל“ (במדבר 24:17). ישעיהו שר לירושלים: ”קומי אורי כי בא אורך, וכבוד ה׳ עליך זרח… והלכו גוים לאורך, ומלכים לנגה זרחך… כלם משבא יבאו, זהב ולבונה ישאו“ (ישעיהו 60:1–6). ובמזמור נאמר: ”מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו“ (תהלים 72:10).

בחכמים ראו אבות הכנסייה את הראשונים מן העמים הבאים אל המשיח. לאו הגדול הקדוש, בדרשתו על חג ההתגלות, הזמין כל נוצרי ללכת אחר אותו אור: הכוכב עדיין קורא, ומי שנענים לו עדיין מוצאים את הילד.

חג הכוכב: חג ההתגלות

הכנסייה מציינת את בואם של החכמים בחג ההתגלות של האדון, על פי המסורת ב־6 בינואר, היום השנים־עשר אחרי חג המולד. ”אפיפניה“ פירושה ”הופעה“ או ”התגלות“: ביום זה הילד שנולד בבית לחם מתגלה לעולם כולו, ולא רק לרועים של עיירה קטנה אחת. בעינינו חג המולד וחג ההתגלות הם חג אור אחד. חג המולד הוא האור הבא אל תוך הלילה; חג ההתגלות הוא האור היוצא אל כל העמים.

המדע והכוכב

בני אדם שאלו זה מכבר מה היה הכוכב. יוהנס קפלר הציע כי ייתכן שהתקבצות של צדק ושבתאי בסביבות השנים 7–6 לפני הספירה הייתה קשורה אליו, ואחרים הציעו שביט או כוכב חדש. האפיפיור בנדיקטוס ה־16 דן בהסברים כאלה בספרו ישוע מנצרת: סיפורי הילדות (2012). איננו טוענים שאנו יודעים את התשובה, ואיננו צריכים לדעת אותה. מצפה הכוכבים הקטן שלנו מנהל רישום כן של שמי הלילה כפעילות צדדית צנועה, ברוחם של החכמים שהתבוננו בשמיים בקפידה. במה שאנו בטוחים הוא זה: האור הוביל אותם אל המשיח, וזהו סוג האור היחיד שאנו רוצים ללכת אחריו.

מדוע הכוכב קודם לכול אצלנו

שם התאגיד שלנו הוא IHS Bethlehem Church. ‏”IHS“ הוא המונוגרמה העתיקה של שמו הקדוש של ישוע; ”Bethlehem“ היא העיירה שבה עמד הכוכב. שם השירות שלנו, Betlemme, הוא הצורה האיטלקית של אותה מילה, ויצירתנו הראשונה נקראת Star of Mary, על שם התואר העתיק של הבתולה ככוכב המנחה את הנוסעים הביתה.

הכוכב הוא הנושא המרכזי של כל מה שאנו עושים. הוא אינו מדבר ואינו מלמד, ואינו טוען שהוא הדבר שאליו הוא מצביע. הוא פשוט מאיר במקום שבו אפשר לראותו. זוהי כל שאיפתה של הכנסייה שלנו ושל יצירותינו: לעמוד במקום שבו אפשר לראותנו, בכנות ובלי קישוט, ולהצביע לעבר בית לחם.

• הכוכב נראה — אנו נושאים עיניים למעלה ושומרים אותן פקוחות למה שניתן.
• הולכים אחרי הכוכב — אנו עושים את יצירותינו כמסע לקראת המשיח, ולא כמוצר.
• הכוכב מוביל אל מתנה — כמו החכמים, אנו נותנים את מה שיש לנו, בחינם. והכוכב מצביע על מה שבא: מלכות האלוהים, הנושא האמיתי של יצירתנו 来 (KURU).

להמשך קריאה: חג המולד · KIBOJO והאמונה הקתולית · IHS Bethlehem Church