סיפורן של האמונה והאסטרונומיה מסופר לעתים קרובות כסיפור של עימות בלבד. אולם במציאות, אסטרונומים רבים באו מתוך הכנסייה, והתצפית נמשכה בה לאורך הדורות. אנו סבורים שחשוב להכיר הן את האור והן את הצללים.

ניקולאוס קופרניקוס (1473–1543)

בעודו משרת את הכנסייה כחבר קפיטול הקתדרלה בפולין, פיתח מודל של היקום שהשמש במרכזו, וכתב את ”על הסיבובים של הגלגלים השמימיים“ (1543).

יוהאנס קפלר (1571–1630)

אסטרונום לותרני, שגילה את חוקי תנועת כוכבי הלכת, ובהם העובדה שכוכבי הלכת נעים במסלולים אליפטיים.

משפט גלילאו (1633)

גלילאו גליליי השתמש בטלסקופ כדי לצפות בירחי צדק ובמופעי נוגה, ותמך בתורה ההליוצנטרית, אך הורשע בידי האינקוויזיציה. זהו פרק שבו התנגשו הכנסייה והמדע, פרק שאסור לשכוח.

ז׳ורז׳ למטר (1894–1966)

כומר קתולי ואסטרונום בלגי, שהראה על יסודות תאורטיים כי היקום מתפשט, והציע את הרעיון שנקרא לימים ”המפץ הגדול“ (השערת האטום הקדמון).

מצפה הכוכבים של הוותיקן

מצפה הכוכבים קיבל את צורתו הנוכחית בידי האפיפיור לאו ה־13 בשנת 1891. המחקר נמשך בו עד היום כאות לכך שהכנסייה לא הפנתה עורף למדע.

אנו סבורים שהתצפית והאמונה הן שתיהן דרכים לקבל ביושר את מה שאנו רואים, בלי לעוות אותו.