בית החולים היה בית נפרד בתוך המנזר, שתוכנן מלכתחילה כעולם בפני עצמו. התמונה הברורה ביותר שלו באה מתוכנית אידיאלית של מנזר שצוירה במאה התשיעית: גיליון קלף גדול המראה כל מבנה שמנזר גדול עשוי להזדקק לו, מן הכנסייה והקלויסטר ועד האסמים, בתי המלאכה והגנים. בתוכנית זו הטיפול בחולים אינו חדר הדחוק בפינה. הוא קבוצת מבנים שלמה בעלת שם משלה וסדר משלה.

התוכנית ממקמת את בית החולים בצדו המזרחי של המנזר, מעבר לכנסייה והרחק מן הקלויסטר הראשי שבו חיו, התפללו ועבדו הנזירים הבריאים. מבניו מקובצים סביב קלויסטר קטן משלו. יש בו מעון שינה לחולים וחדר לחולים קשה ביותר. יש בו חדר לאח הממונה. יש בו מטבח משלו, כדי שארוחות החולים לא יצטרכו להמתין למטבח הקהילה, ובית מרחץ משלו, כדי שאפשר יהיה להעניק להם את הרחצה שהכלל התיר להם בלי להפריע לשאר הבית.

במרכז עומדת קפלה. בתוכנית חולק בית החולים את כנסייתו עם הטירונים, ושני חצאי המבנה עומדים גב אל גב, לכל אחד קלויסטר משלו. משמעותה של קפלה זו פשוטה: אסור היה לנתק את החולים מתפילת המנזר. אף שלא יכלו לעמוד במקהלה עם הקהילה, עדיין יכלו לשמוע מיסה ולהשתתף בתפילת השעות מצדם שלהם של הבית. המחלה הרחיקה נזיר מעבודת הקהילה, אך לא מעבודת האל שלה.

בסמוך לכך מציירת התוכנית את גן הצמחים: חלקה קטנה מוקפת חומה, מחולקת לערוגות, שעל כל אחת מהן רשום שם של צמח. קרבתה הייתה חשובה. מה שגדל בה לא היה יבול למכירה אלא חלק מסדר היום של בית החולים — נאסף, יובש והוכן במרחק צעדים ספורים מן החדרים שבהם ישמש. הגן היה שייך לבית החולים בדיוק כפי שהקפלה הייתה שייכת לו.

התוכנית מראה גם בית להקזת דם, שאליו הלכו הנזירים במועדים קבועים על פי מנהגי הזמן ונחו לאחר מכן בחובות קלות יותר ובמזון טוב יותר. והיא מראה, עומד בנפרד, בית לרופא, ובו חדר לציודו וחדר לחולים במצב חריף. גן הצמחים שוכן לצדו.

בית נפרד זה הוא אחד הפרטים המעידים ביותר בתוכנית כולה. הרופא לא גר בחדרו של הנזיר המטפל בחולים, והנזיר המטפל בחולים לא גר בבית הרופא. הם היו אנשים שונים בעלי ייעודים שונים. הנזיר המטפל בחולים היה נזיר מן הקהילה, שמונה בידי אב המנזר לשרת את החולים בתפילה ובטיפול היומיומי. הרופא היה איש של אומנות מלומדת, שנקרא בשל הידע שהנזיר המטפל בחולים לא טען לו. המבנים עצמם מתחו את הקו שאתר זה מותח במילים.

במבט כולל, התוכנית מלמדת דרך חשיבה על החולים. ניתן להם שקט, הרחק מרעש בית העבודה. ניתנה להם כנסייה, כדי שיישארו בתוך תפילת הקהילה. ניתנו להם מטבח, בית מרחץ וגן, כדי שאפשר יהיה לסדר את חיי היומיום סביב צורכיהם. וניתנו להם שני סוגי עזרה, הנשמרים נפרדים זה מזה: האח הנשאר עמם, והרופא הנקרא אליהם.

ב־IHS Bethlehem Church אנו שומרים על בית החולים של המנזר לא כמבנה אלא כחמש עבודות: תפילה, ליווי ליד המיטה, סדר החיים, גן הצמחים ונחמה באמצעות האמנויות. כל אחת מהן עונה לחלק מן התוכנית — הקפלה, חדרו של האח, המטבח ובית המרחץ, הגן, והשירים והספרים של הבית. המקדש שלנו הוא קפלה לתפילה, לא בית לחולים. אם יהיו לתאגיד יום אחד חדרים שבהם יוכל לקבל חולים, הם יסודרו על פי דגם התוכנית הזאת: מקום תפילה במרכז, חדרים שקטים סביבו, גן הצמחים בהישג יד, ומלאכת הרופא מושארת לרופא.