מדוע הנזירים פרשו מן הרפואה
במאה השתים־עשרה הרחיקה הכנסייה עצמה את הנזירים ממלאכת הרופאים, והיא עשתה זאת על ידי חלוקת המלאכה, לא על ידי דחייתה. ועידות שהתכנסו בשנים 1130, 1139 ו־1163 הוציאו צווים שהגבילו, צעד אחר צעד, את לימוד הרפואה ואת העיסוק בה בידי נזירים ובידי קנונים החיים על פי כלל.
שני הצווים הראשונים אסרו על נזירים ועל קנונים רגולריים לעזוב את מנזריהם כדי ללמוד רפואה או משפט אזרחי לשם רווח עולמי. השלישי הרחיק לכת, ואסר על אנשי מסדרים לצאת מבתיהם כדי לשמוע הרצאות במקצועות אלה כלל. הדאגה שמאחורי שלושתם הייתה אחת. העיסוק ברפואה משך את הנזירים מן הקלויסטר אל העולם — אל הדרכים, אל בתי העשירים ואל הטיפול בשכר. נזיר שמכר את מיומנותו בכסף יצא מחוץ לעוני ולהסתגרות שנדר.
דאגה שנייה הייתה הכירורגיה. הכנסייה סברה שהמשרתים לפני המזבח אינם צריכים לשפוך דם, עיקרון שסוכם מאוחר יותר באמרה שהכנסייה נרתעת מדם. בראשית המאה השלוש־עשרה הפך הדבר לכלל מפורש, ואנשי כמורה בדרגות הקדושה הגבוהות הוזהרו מכל חלק בכירורגיה שכרוך בחיתוך או בצריבה.
באותו זמן מצא העיסוק ברפואה בית חדש. בדרום איטליה צמחה לתהילה אסכולה לרפואה, ובצפון איטליה ומעבר לה קרמו עור וגידים האוניברסיטאות הראשונות, ובהן פקולטות שבהן נלמדה הרפואה וניתן הרישיון לעסוק בה. בדורות שלאחר מכן נעשה הרופא בוגר בתי הספר, ומלאכת הרופאים עברה מן המנזרים אל האוניברסיטאות ואל המקצוע ההדיוטי שהן הכשירו.
אין בכל זה דחייה של הרפואה. הוועידות לא אמרו שהחולים יישארו בלא רופאים; הן אמרו שלא הנזירים הם שיעסקו ברפואה לשם רווח או ישפכו דם. המלאכה חולקה. האומנות המלומדת עברה לאלה שהוכשרו לה, והמנזר שמר את מה שהיה שלו.
מה שנשאר היה בדיוק משרתו של הנזיר המטפל בחולים. שום ועידה לא הגבילה את התפילה ליד המיטה, את האכלת החולים ורחיצתם, את גן הצמחים, את סדר חיי היומיום או את הטיפול בגוססים. אלה נשארו במנזר, ללא שינוי, במשך מאות שנים. הקו שמתחה הכנסייה במאה השתים־עשרה עבר בין הרופא לבין הנזיר המטפל בחולים, ושני צדדיו נשארו מכובדים.
קו זה הוא היסוד ההיסטורי של עמדתנו שלנו. כאשר אנו אומרים שאיננו בודקים חולים ושאיננו רופאים, איננו ממציאים זהירות מודרנית. אנו שומרים על חלוקה שהכנסייה קבעה לעצמה לפני יותר משמונה מאות שנה.
ב־IHS Bethlehem Church אנו שומרים על הקו שמתחה הכנסייה במאה השתים־עשרה בדיוק במקום שבו נמתח. העיסוק ברפואה שייך לרופאים; שירות הסיעוד — תפילה, ליווי ליד המיטה, סדר החיים, גן הצמחים, האמנויות והטיפול בגוססים — שייך לתאגיד.
